הערות המנהלת לתזכיר הצעת חוק הקרינה המייננת – נובמבר 2015

במהלך 2015 הפיץ המשרד להגנת הסביבה הצעת חוק הקרינה המייננת. החוק, הקובע הוראות המתייחסות למכלול ההיבטים הקשורים להסדרת תחום הקרינה המייננת, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה מנהלית, אמור להחליף את ההסדרה הנוכחית המתבצעת על פי תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם), התש”ם-1980.

 

“הצבת מדינת ישראל בשורה אחת עם המדינות המתקדמות בעולם מבחינת ההסדרה והפיקוח על תחום הקרינה המייננת” בהתבסס “על מסמך כללים לדרישות בטיחות של הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), העוסקים בהסדרת מסגרת הבטיחות בחקיקה ותקינה של מדינות” כנאמר בתזכיר החוק, היא מטרה ראויה ביותר. דא עקא שהצעת החוק אינה תואמת כלל וכלל את התקן הבינלאומי להגנה מקרינה המבוסס על אותו מסמך, והשוני בין החוק הזה והתקן הבינלאומי רב מן הדמיון.

 

מעיון בהצעת החוק עולה כי גלום בה איום משמעותי על ההסדרה האופטימלית של האפר לתועלת המשק והחברה, משום שהיא יוצרת את המסגרת הרגולטורית המאפשרת הוראות מסוג זה שניתנה ע”י הממונה על הקרינה הסביבתית להקצות כמעט את כל האפר לתעשיית הצמנט על חשבון כלל השימושים האחרים. בכוחה של הוראה אשר כזו לשבש לחלוטין את מנגנוני השוק, המהווים תנאי הכרחי לניצול האופטימלי של האפר באופן המאפשר הפעלה רציפה ואמינה של תחנות הכח הפחמיות, וכן לגרום לנזקים כלכליים כבדים למשק. זאת ללא הצדקה ראויה מנקודת המבט של ההגנה מקרינה ובניגוד לעקרונות התקן הבינלאומי.

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *