עמרי לולב 1940 - 2018

עמרי לולב, מנהל מנהלת אפר הפחם, הלך לעולמו ממחלה קשה ב-3 ביולי 2018. הוא הותיר בלכתו קהילה מקצועית המומה שאותה הוביל ושאיתה עבד יד ביד כמנהל מנהלת אפר הפחם עד יומו האחרון.

עמרי לולב יזם והקים את המנהלת בשנת 1993 במטרה לרכז מאמץ ממלכתי במישורים שונים שמטרתו פינוי אפר פחם מתחנות הכוח הפחמיות. בעת ההיא האפר נחשב בישראל כפסולת שיש להיפטר ממנה בכדי לא לפגוע בתפקוד השוטף של תחנות הכוח בחדרה ובאשקלון שהיוו ועדיין מהוות מקור עיקרי לייצור חשמל בישראל. עד לשלהי שנות ה-90 יועד האפר שהצטבר בתחנות הכוח להטמנה בלב הים התיכון, להקמת סוללות סביב תחנות הכוח ולשימוש כתוסף לצמנט.

אפר הפחם נחשב בעולם מזה שנים רבות כתוצר לוואי בעל ערך כלכלי והנדסי (השימוש הראשון הבולט בארה"ב החל עוד בשנות ה-30 במסגרתו נעשה שימוש בבטון עם אפר פחם מרחף להקמת סכר הובר הידוע). בהינתן מידע מצומצם למדי שהיה קיים בזמנו בארץ על שימושי אפר פחם, עמרי רתם למען קידום נושא זה בישראל חוקרים מובילים ממוסדות מחקר בארץ ומעבר לים (הטכניון, המכון הגיאולוגי לישראל, מרכז וולקני לחקר החקלאות, אוניברסיטת בן גוריון, הפקולטה לחקלאות, אוניברסיטת אריאל בשומרון, המרכז למחקר גרעיני נחל שורק ועוד) ומרכזי מו"פ, ויועצים מומחים בתחומם, באמצעות יצירת שיתופי פעולה בין-אקדמיים שהובילו לחברות רבת שנים עם עמרי שהיא כשלעצמה תרמה לא מעט לקידום העבודות.

יצר החקרנות והסקרנות שכל כך אפיין את עמרי בשילוב כושר התמדה, יושר בלתי רגיל ומידע אינסופי שצבר לאורך השנים, הפכו אותו לאוטוריטה בתחום שכל המתעניין באפר מצא אצלו אוזן קשבת וסיוע מקצועי, בין אם מדובר בתלמיד מן המניין או בבכירי התעשייה. בכל שנות פעילותו של עמרי היעד שהנחה אותו בעבודתו היה שינוי הקונספט של אפר הפחם מפסולת שיש להיפטר ממנה למשאב בעל ערך כלכלי, סביבתי, הנדסי ואגרונומי למשתמשים השונים. כיום ניתן לומר בוודאות כי יעד זה הושג במלואו, שכן ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה אפר הפחם מנוצל במלואו, ולא רק זאת, מזה שנים הביקוש לאפר עולה על ההיצע. כך שלמרות שעל פניו נראה כי אין צורך להמשיך במציאת שימושים חדשים, עמרי, בראייתו הרחבה והעתידית, חתר כל הזמן למצות את מלוא היתרונות הידועים והגלומים באפר באמצעות תמיכה בעבודות ומחקרי המשך, בידיעה שהפעילות המשקית השוטפת של המשתמשים עשויה להיפגע ביום מן הימים כתוצאה משינוי כזה או אחר במשק האפר ובניסיון למזער ככל האפשר פגיעה זו.

עמרי נאבק עד ימיו האחרונים בטיהור המוניטין הלא מוצדק שניתן לאפר והצליח לרתום לכך את כלל האנשים שעבדו במחיצתו, שהאמינו בו ובדרך שלו. קשה לדמיין כיצד היה נראה משק האפר בארץ בהובלתו של אדם אחר, אולם ברור לכל מי שבא איתו במגע לאורך השנים שלכתו היא לא רק אובדן של מקור לידע מקצועי שאין שני לו אלא גם של מורה לחיים.

יהי זיכרו ברוך.